מדובר בשתי מפלגות שהמצב שלהן כמעט הפוך: אחת עם בסיס בוחרים קטן ונאמן שאין לו הרבה לאן לגדול. אחת עם בסיס בוחרים הרבה יותר גדול, הרבה פחות נאמן, שיש לו הרבה לאן לגדול ועוד יותר לאן לרדת

מהמפלגות העיקריות, שכרגע עוברות בכל הסקרים ואין ספק שייכנסו לכנסת, ישר היא זו שהמאזן שלה הוא החיובי ביותר. המפלגה עדיין רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה, שהוא בסביבות 35 מנדטים

הדילמה היא בעיקר של נתניהו. לכל האחרים קל להחליט מה לומר. נתניהו צריך לחשוב האם ועד כמה הוא מתייצב מאחורי ההסכמה, וקובע שמדובר בהצלחה

הצליל הקבוע שאפשר לראות בגרף. הצליל של ״לא החלטנו״, לא במובן של לא החלטנו אם בסוף נצביע לדמוקרטים או לאיזנקוט, לש״ס או לליכוד. הצליל של לא החלטנו במובן של ״אנחנו בין לבין״

שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים?

קל לסמוך על ידידת אמת, קשה יותר לסמוך על מי שנעשית פחות ידידת אמת. ועוד יותר קשה לסמוך על מי שאינך מעריך את שיקול דעתו – והישראלים לא סומכים על שיקול דעתה של המעצמה האמריקאית