אין חובה אזרחית שדומה לשירות הצבאי בעיני היהודים בישראל, שזכתה למעמד של מעין-קדושה. באים החרדים ומעמידים לה קדושה מתחרה

כשאומרים ״בלי קיצונים״, הרבה מאוד ישראלים חושבים ״בן גביר״ והרבה מאוד חושבים ״גולן״, וזה בלי קשר לשאלה אם גולן באמת קיצוני, ואם ההשוואה ראויה

יש מתח בין הרצון לממש מדיניות לבין הרצון לחזק את האחדות. והבוחרים של נתניהו אינם ישראלים שפותרים את המתח הזה בתנועה לעבר פשרה, אלא להפך

אפשר כמובן להבין את ההיפוך הפתאומי של הישראלים ביחסם לטראמפ. הוא התהפך עלינו, אנחנו מתהפכים עליו. אבל אפשר ללמוד מזה משהו על האופי הלאומי שלנו, על התלות שפיתחנו בנשיא האמריקאי ובחיבתו, על הציפיה המוגזמת שלנו מהנשיא האמריקאי

השאלה תהיה שאלה של נחישות, בדיוק כמו במקרה של ארה״ב ואיראן. הצד שיניח שיש לו כוח, סבלנות, ויכולת התמדה יותר מהצד השני, הוא שיכריע. ובמילים אחרות: כדי שההפגנות יפסיקו, החברה החרדית צריכה להגיע למסקנה שאין לה יכולת לגרום למדינה לשנות את המדיניות שלה

יש פער גדול בין מה שתומכי ימין חושבים על עצמם – מה הם חושבים שמשמעות הימין – לבין מה שתומכים בקבוצות אחרות חושבים על תומכי הימין. זה פער מעניין, שיכול להיות שנובעת ממנו אי הבנה מהותית