את השאלה מי מנצח בבחירות מכריעים בקלפי, ביום הבחירות. אם אפשר היה להכריע אותה בסקרים, לא היה צורך בבחירות. אי אפשר להכריע אותה בסקרים, לפחות משתי סיבות. הראשונה – סקרים לא פעם מחמיצים את הנתון המתקבל בבחירות. הם אומנם עדיין הדרך הטובה ביותר שיש לנו כדי להעריך את מה שעשוי לקרות בבחירות, אבל לסמוך על התוצאה שלהם כתוצאה מדויקת אי אפשר. השנייה – בישראל של 2026 הסקרים התרחקו זה מזה באופן שאי אפשר לחלץ ממנו אפילו קונצנזוס של סקרים, שלא לדבר על קונצנזוס של תוצאות. יש סקרים שמנבאים כמעט-ניצחון למחנה אופוזיציה ללא צורך בתמיכתן של המפלגות הערביות. יש סקרים שמנבאים בעקביות ניצחון נינוח למדי, ובפער משמעותי, לקואליציה. בכל מחנה יש מי שסבורים שהסקרים שמנבאים תוצאה טובה למחנה השני הם לא יותר מתעמולה, או שגיאה רשלנית. אבל עד שיבואו הבחירות, אלא ואלה מונחים לפנינו, וקשה לחלץ מהם תובנה אחידה (אנחנו מנסים כמיטב יכולתנו, באמצעות ממוצע הסקרים, ובאמצעות המודל הסטטיסטי).
מה נשאר חוץ מזה? יש עוד נתון מעניין, ששווה לבחון מעת לעת: מה חושב הציבור על מה שיקרה בבחירות. זה דומה, במידה מסוימת, לבחינה של אתרי ההימורים שיש בהם שאלה על הבחירות. כאשר בני אדם מניחים תוצאה כזאת או אחרת, הם מסתמכים על הרבה דברים – על מה שאומרים הסקרים (שהם נוטים להאמין להם), על מה שהם שומעים בסביבתם (או קוראים בפיד שלהם), על מה שקורה במציאות ולהערכתם יכול להשפיע על התוצאה (נניח, אינפלציה גבוהה, או קושי לנצח במלחמה). באופן קבוע, כפי שראינו לא פעם גם במערכות בחירות קודמות, לישראלים יש נטייה להעריך ביתר את סיכויי ההצלחה של המחנה שלהם, ולהעריך בחסר את סיכויי ההצלחה של המחנה השני. ובכל זאת, אפשר לנסות לזהות קו מגמה כדי להבין האם ביטחונם בתוצאה מסוימת יורד או עולה, ומאיזו סיבה.
אחד הכלים שמאפשרים לנו מעקב כזה הוא משחק התחזיות של המדד. זה משחק נושא פרסים, שבו משתתפים במדד מסמנים את ההסתברות של אירועים שונים במהלך השנה. לדוגמה: מה ההסתברות, לדעתם, שהמשטר באיראן יופל. או מה ההסתברות שישראלי יזכה השנה בפרס נובל. או מה ההסתברות שנבחרת ספרד תנצח במונדיאל. ויש כמובן גם שאלה על הבחירות. אנחנו לא שואלים ״מי ינצח?״ כי זו שאלה שקשה לדעת למה היא מכוונת. בישראל הבחירות הן פרלמנטריות, וניצחון יכול להתפרש בכל מיני צורות. לכן, אנחנו שואלים על דבר ברור יותר: האם בסוף 2026, כלומר לאחר הבחירות, ולאחר שיעבור גם הזמן המאפשר הקמה של הקואליציה הבאה, בנימין נתניהו עדיין יהיה ראש ממשלת ישראל.
נתניהו יכול להיות ראש הממשלה בסוף דצמבר אם הגוש שהוא עומד בראשו ינצח באופן ברור (כמו שחוזרים סקרים של הערוצים 14 ו-15). הוא יכול להיות ראש הממשלה אם אף גוש לא ינצח, ואף מועמד לא יצליח לשכנע מספיק חברי כנסת שצריך להחליף את ראש הממשלה, וישראל תלך לעוד מערכת בחירות, כאשר נתניהו עודו מכהן בתפקיד. הוא יכול להיות ראש ממשלה גם בראשותה של קואליציה שונה מזו שמכהנת כיום. נניח – קואליציה שכוללת מפלגות ימין ומרכז שמסכימה שהוא נשאר בתפקיד, לכל הכהונה, או לחלק הראשון שלה (אם עוד ישנו פתי, שמאמין שנתניהו אכן יפנה את התפקיד לאחר שיפקע הזמן שהוקצב לו). במילים אחרות, לנתניהו יש הרבה דרכים להישאר בתפקיד, אבל השאלה ביחס אליו ברורה. זו שאלה של כן ולא: או שיהיה ראש הממשלה ב-31 בדצמבר 2026, או שלא יהיה.
איך את/ה מרגיש/ה ביחס לתחזית שהחרדים יהיו כשליש מתושבי ישראל?
את השאלה הזאת העלנו למשחק התחזית של המדד בסוף דצמבר 2025, ומאז התשובה עליה השתנתה, וזה מעניין. כמובן, צריך להזהיר: זה לא סקר, זה לא מדגם מייצג, זה לא ״עמדת הציבור״. זו עמדתם של מי שבחרו להשתתף במשחק התחזית. אבל, על המשתתפים האלה אנחנו יודעים לא מעט פרטים, ולכן יכולים לבדוק את התחזית שלהם בהתייחס לשאלה מי המשיבים. לדוגמה, בהתייחס לשאלה אם הם מהמחנה של נתניהו (שמורכב כמעט כולו מישראלים שמגדירים את עצמם ״ימין״), או לא מהמחנה של נתניהו (שכולל לא מעט שמזדהים כ״ימין-מרכז״, וכמובן כ״מרכז״ ושמאלה).
מה אנחנו למדים מבדיקה כזאת? שתומכיו של נתניהו עודם משוכנעים, גם כעת, שהוא ינצח בבחירות. מי שהשתתפו במשחק באפריל, ומזדהים כתומכי ימין, חושבים כולם שהוא ינצח. ומכיוון שבאפריל עוד אין הרבה מאוד משתתפים, שווה להסתכל גם על נתוני מרץ – ולראות שגם במרץ הישראלים האלה חושבים שנתניהו ינצח (קרי, יישאר ראש הממשלה). מה שרואים בגרף הנתונים על תומכי הימין, זה בסך הכל נתון יציב: מדצמבר ועד היום הם לא שינו את דעתם. נתניהו יהיה ראש הממשלה.
זה לא המצב כאשר בוחנים את שתי הקבוצות הבאות על הסקלה של הזדהות פוליטית. בקרב תומכי הקבוצות האלה, ימין-מרכז ומרכז (השמאל כולו הוא 20% מהציבור היהודי, כלומר, קטן הרבה יותר), אפשר לזהות מגמה של שינוי, שתחילתה בתחושה חזקה הרבה יותר שנתניהו יישאר ראש הממשלה, והמשכה בתחושה הולכת וגוברת שלא יישאר ראש הממשלה. תרצו, תקראו לזה עלייה ברמת האופטימיות (כי רובם לא רוצים שנתניהו יישאר ראש הממשלה). אפשר לזהות באופטימיות הזאת גם את השפעת המציאות. במרץ, בשיאה של ״שאגת הארי״, רוב תומכי הימין-מרכז חזרו לחשוב שנתניהו ינצח בבחירות ויישאר ראש הממשלה. באפריל, אפשר לזהות צלילה, מן הסתם בגלל ההכרה ששאגת הארי לא סיפקה לראש הממשלה את סוג התחמושת שאיתו אפשר לנצח בחירות.
כמה משמעות צריך לייחס לנתונים כאלה? נפתח בהמלצה על זהירות. לא כדאי להגזים בפרשנות שלהם. ומצד שני, מקובל לשאול בוחרים מי לדעתם ינצח בבחירות, כי לתחושה שלהם יש השפעה בשני היבטים. היבט ראשון – למי יצביעו. בוחרים מעדיפים סוס מנצח, ונכון שלא כל בוחר ובוחרת יחליטו להעדיף מפלגה שהם לא מסכימים איתה רק כדי להימנות על המנצחים, אבל אם יש שתי מפלגות שהאידיאולוגיה שלהם דומה למדי, ואחת נראית כמנצחת והשנייה מסתמנת כמפסידה, זה דבר שיכול להשפיע על בחירה. היבט שני – האם בכלל להצביע. כאשר בוחרים מניחים שהמחנה שלהם עומד להפסיד, הנטייה שלהם להצביע יורדת. הם לא רוצים לקחת חלק בכישלון. הם לא רוצים להיות מי שהבחירה שלהם התבררה כלא נכונה. זה עשוי להוביל אותם להישאר בבית.
אז לא – אין לייחס לשינוי התחזית משמעות מרחיקת לכת. אבל כן – אולי ראוי להתייחס אליו כאל סוג של סימן. עוד מוקדם לומר אם זה סימן משמעותי, או מכריע. הבחירות עוד רחוקות, ואפשר יהיה לשאול את השאלה עוד פעמים רבות לפני שתוביל למסקנה יותר נחרצת. אבל סימן זה מה שאנחנו מחפשים, לא? אז הנה סימן (וכמובן: אם אתם עוד לא משחקים בתחזית האירועים של המדד, זה הזמן להצטרף. אם תחזו נכון, תזכו בכבוד – ובפרס).
לספר החדש של עזר גת: התיאוריה של המלחמה
