לכשליש מאזרחי ישראל יש רגשות חיוביים כלפי ״החרדים״. כמחצית מהשליש, קצת פחות, הם החרדים עצמם. להם יש רגשות חיוביים כלפי עצמם. במגזרים אחרים קשה יותר לקושש רגשות חיוביים כאלה. למעשה, בכל מגזר אחר יש יותר ישראלים שמגלים רגשות שליליים כלפי החרדים מאשר רגשות חיוביים. ואם תאמרו: מה חדש? נאמר: יש חדש! לפני שנה, מצבם של החרדים היה טוב יותר באופן די משמעותי. כרבע ממי שבשנה שעברה אמרו דברים חיוביים על החרדים, עברו השנה לצד השלילה. מיעוטם שונאים את החרדים. מיעוט שבמיעוט מפחדים מהחרדים. רובם – כועסים.
ארבעה מכל עשרה ישראלים כועסים על החרדים. או לפחות, זה הרגש שהם מציינים מתוך שמונה אפשרויות שהוצגו להם בסקר החודשי של המכון למדיניות העם היהודי: קרבה, שותפות והערכה – אלה רגשות חיוביים. אדישות ואף אחד מאלה, הם רגשות ניטרליים (לפחות ככל שאנחנו יכולים לדעת). פחד, שנאה וכעס הם רגשות שליליים. לפני שנה, בפברואר 2024, היה כמעט שוויון בין החיובי לבין השלילי ביחס לחרדים, 44% לעומת 41%. השנה זינק הפער לעשרים אחוזים – 32% בטור החיובי, 52% בטור השלילי. והשינוי ניכר אצל היהודים. לרוב הערבים לא במיוחד אכפת מהחרדים, הם לא מביעים דעה נחרצת. ליהודים יש דעה. ה-ם כ-ו-ע-ס-י-ם.
נדמה שהסיבות ברורות, ואין טעם להרחיב. אבל השינוי מעניין. קודם כל, משום שגם בפברואר של השנה שעברה כבר היה די ברור שהחרדים לא מתכוונים להתייצב לשירות צבאי. המלחמה כבר היתה בעיצומה, החרדים כבר עברו את שלב הניצור-אשליה-שאולי-נתגייס וחזרו לנקודת המוצא – לא מתגייסים. ובכל זאת, בפברואר של 2024 הכעס היה יותר מתון. עוד היו מי שקיוו. עוד היו מי שחשבו שתהיה פשרה, שהחרדים מבינים שתידרש פשרה, שהדיונים בכנסת ישכנעו אותם שלא ייתכן להמשיך בלי פשרה. חלפה שנה – וכמו שאמרו בימים של הטלפונים הציבוריים, נפל האסימון.
הוא נפל בעיקר לקבוצה אחת. הדתיים. כמו בשנה שעברה, גם השנה חזרנו לבחון את הערכתם של הדתיים את החרדים, לעומת הערכתם של החרדים את הדתיים. בהשוואה כזאת ניכר שבעוד שבקרב החרדים כמעט לא קיימים רגשות שליליים כלפי דתיים, בקרב הדתיים יש קבוצה גדולה שמבטאת ״כעס״ על החרדים כרגש הדומיננטי ביותר. בעוד ששליש (30%) מהחרדים מעידים כי הרגש העיקרי שלהם כלפי דתיים הוא הערכה, פחות מעשירית (8%) מהדתיים מעידים כך כלפי החרדים. ולא, זה לא היה המצב בשנה שעברה. בקרב הדתיים, שיעורם של מי שחשים כעס על החרדים כמעט הכפיל את עצמו, מ-22% בשנה שעברה, ל-43% השנה. למעשה, עיקר הקפיצה בכעס על החרדים נובע מהשינוי אצל הדתיים, כי במגזרים אחרים היה כעס ניכר למדי כבר בשנה שעברה.
האם רבע מיליון פלשתינים יעזבו את עזה כבר השנה?
האם יתגייסו לצה״ל יותר מ-5000 חרדים כבר השנה?
בואו להתחרות בתחזית האירועים של המדד
כעסם של הדתיים מעורר סקרנות, כי בקרוב יעמדו מול דילמה מורכבת. ביום ראשון, ראש הממשלה חצי-הבטיח ליו”ר יהדות התורה, השר יצחק גולדקנופף, שאוטוטו חוק הגיוס עובר. בישיבת הממשלה נתניהו אמר לגולדקנופף ש”החוק מתקדם. אנחנו יודעים למה עד עכשיו זה התעכב. זה מתקדם וייעשה מאמץ להביא את החוק לפני התקציב״. גולדקנופף הזכיר לנתניהו ש”יש לנו הסכם קואליציוני כתוב וחתום”. העובדה שמאז פרצה מלחמה לא שינתה את ההסכם, אבל שינתה את הנסיבות. את גולדקנופף זה פחות מעניין, ולכן הכעס. את הדתיים, שמיטב בניהם יוצאים לקרב, זה יותר מעניין. ולכן הכעס.
ובכל זאת, נתניהו מאמין שיתגבר. הוא מאמין שמשוכת הכעס לא תמנע את העברת החוק. למה? הנה ההסבר: כי מול הכעס נתניהו יציב תקווה. לדתיים – ואני כמובן מדבר בהכללה, אבל זו הכללה שמבוססת על נתונים – יש רצון עז לראות את החרדים מתגייסים. ויש להם עוד רצונות עזים. הם רוצים לבחון את היתכנות הביצוע של תוכנית פינוי עזה מפלשתינים. הם רוצים לבחון את הסיכוי שיהיה סיפוח ביהודה ושומרון. הם רוצים לממש את המניה שעליה הימרו כל העת: דונלד טראמפ. הם כועסים – על האדישות של החרדים לצרכי המדינה. הם מקווים – שבזכות טראמפ עומד להתחולל שינוי טקטוני ביחסים עם הפלשתינים.
כעס מול תקווה. נהוג להניח שרגשות שליליים הם רגשות שמפעילים אותנו חזק יותר. נתניהו יביא את הדתיים לנקודת הכרעה: זה או גיוס או סיפוח, הוא יאמר להם, גם אם לא במילים המפורשות הללו. החרדים יחזקו את המסר: הם יאיימו שיפילו את הממשלה ולא משנה מה, ביודעם שהאצבעות של המחוקקים הדתיים – אלה מהם שכועסים, ויש מהם כמה שכועסים – ירעדו לפני שיאפשרו לממשלה להתרסק יחד עם החלום המתוק של עידן טראמפ.
איך זה ייגמר? קשה לשקלל מראש את כל המרכיבים שייכנסו לסל כשתבוא השעה להצביע. מה טראמפ יאמר ויעשה עד אז, מה יהיה מצב המלחמה והמילואים, מה יהיה נוסח החוק, וכמה יהיה ברור לכולם – כולל שמי שמתאמצים כבר שנה ויותר להשלות את עצמם – שהמערכת הפוליטית לא מתכוונת לשום דבר רציני. אבל דבר אחד קל לומר: לנתניהו יש סיכוי, לחרדים יש סיכוי, לקואליציה יש סיכוי, להעביר חוק שלא יוסיף חרדים למצבת כוח האדם. ומה יהיה על הכעס? חברי כנסת הם אנשים שמיומנים בהדחקה, בבחירה תועלתנית לטווח קצר, בהישרדות. את הכעס נגלה – אם נגלה – בתגובה של מי שמקבלים צו התייצבות למילואים.
