ברירת המחדל היא שלא יהיו בחירות. כדי שיהיו בחירות מישהו בקואליציה צריך להניח שיש לו מה להרוויח מבחירות, ואם תעיינו בממוצע הסקרים של המדד תגלו שאין לאף אחד בקואליציה מה להרוויח מבחירות (אלא אם הצלחה של בן גביר וצלילה של סמוטריץ׳ מתחת לאחוז החסימה תהיה עונג כל כך גדול, שהיא מצדיקה מבחינת בן גביר ישיבה באופוזיציה).
בעיקר – למפלגות החרדיות אין מה להרוויח. לפי הסקרים, קואליציה שתתן להם הנחות גדולות יותר כנראה שלא תהיה. וכמובן, אפשר כמובן להניח שהסקרים מטעים – או שהסקרים של ערוץ 14 מדוייקים – ואז המצב יהיה אחר. אבל כנראה שגם בימין לא מאמינים שהסקרים מטעים, כי אם היו מאמינים לא היו נלחמים בכזה חירוף נפש להימנע מבחירות.
מכאן שאלה: אז למה החרדים מאיימים לפוצץ את הקואליציה? לזה ניתן כמה הסברים, חלקם נשמעים הרבה, וחלקם לא נשמעים, ואולי צריכים להישמע.
הסבר ראשון: לחץ. הם מאיימים – אבל לא יפוצצו. כל מה שאנחנו רואים עכשיו הוא ניסיון אחרון לבחון האם הליכה על הסף תכופף את יולי אדלשטיין ואת קומץ סרבני הקואליציה, ותאפשר העברת חוק שהחרדים יכולים לעכל. אם זה המצב, לא יהיו בחירות. מישהו ימצמץ – או החרדים, או המורדים, והקואליציה תחזור למסלול.
הסבר שני: פסיכולוגיה. החרדים מוכנים לקפוץ ראש לתהום, ובלבד שלא יישאו באחריות להמשך התהליך המוביל לשלילת הטבות, שליחת צווים, הפללה של עריקים וכל שאר הדברים שמחכים להם בדרך החתחתים לנורמליזציה. זה ההסבר המקובל של פרשנים חרדים, המבקשים להדגיש שהפעם אין מדובר בתרגיל לחץ אלא באזעקת אמת. זה הסבר מתחייב לנוכח העובדה שאין הגיון פוליטי במהלך של החרדים. אם הוא נכון, יהיו בחירות (אלא אם מישהו בצד השני ימצמץ חזק).
האתגר החרדי וישראל: בואו לצפות בסדרות הסרטונים של המדד
הסבר שלישי: הרתעה. זה כמו הסעיף הקודם, אלא שהדחף אינו הפסיכולוגיה של המנהיגים החרדים (לא נהיה אחראים ל…) אלא מחשבה על הרתעה לעתיד. יידע כל ראש ממשלה עתידי שכאשר החרדים מאיימים – הם מקיימים.
הסבר רביעי: ייאוש. החרדים מבינים שטוב כבר לא ייצא להם מהקואליציה הזאת. מה שלא השיגו עד עכשיו, בשנים שבהן הקואליציה חזקה, לא ישיגו כאשר הקואליציה מתחילה להיחלש בדרך לבחירות. החישוב הוא כזה: גם אם הבחירות יהיו רק עוד שנה, החודשים הבאים יהיו חודשים שבהם ראשי המפלגות כבר חושבים על העתיד הפוליטי יותר מאשר על ההווה הקואליציוני. זה יחייב אותם לחדד עמדות, להיזהר לא להרגיז את הקהל שלהם, להבטיח שהבחירות הבאות לא יתנהלו כשברקע נושאים שיבטיחו להם הפסד – כמו חוק פטור מהמקפצה. אם ראשי המפלגות החרדיות הגיעו למסקנה שמהקואליציה הזאת כבר לא ייצא שום דבר טוב מבחינתם, שאלת ההיגיון הפוליטי יורדת מהפרק. בחירות עכשיו או בחירות אחר כך יביאו אותן לקלפי בדיוק באותו מצב של אפס הישגים בשדה הגיוס. במקרה כזה, שווה להם להוכיח כמה הם רציניים בעניין הזה (הרתעה) אפילו אם תוצאת הבחירות לא תהיה נוחה מבחינתם.
הסבר חמישי: חתירה לסוף המלחמה. החרדים מבינים שהקואליציה הזאת לא מתכוונת לעצור את המלחמה. הם מבינים שכל עוד המלחמה נמשכת יהיה קושי גדול מאוד לפטור חרדים מגיוס. משמע – יהיה להם טוב אם המלחמה תסתיים, אם חלק משמעותי מהמילואימניקים ישוחררו לבתיהם, אם תחזור השגרה. אולי במקרה כזה, הציבור יירגע, ישכח כמה היה קשה, יפסיק לכעוס, ואפשר יהיה להגיע לפשרה נוחה יותר בשאלת הגיוס. אם זאת מסקנתם, אפשר להבין למה בחירות טובות להם. הם מקווים שאחריהן תעלה קואליציה שתחתור לסגור את פרק המלחמה, ואולי תאפשר שיח נינוח יותר על גיוס.
הסבר שישי: השלמה. המנהיגים החרדים מבינים שכללי המשחק עומדים להשתנות. הם מוכרחים להוכיח לציבור שלהם שעשו את המקסימום בניסיון למנוע את זה – כולל ויתור אפשרי על כוח ותפקידים – ואולי גם נוח להם יותר שכללי המשחק ישתנו בלי שיתוף הפעולה שלהם. אם זה עומד לקרות, אם השנים הנינוחות של פטורים גורפים והטבות כלכליות מגיעות לסופן, ההנהגה החרדית מעדיפה שמישהו אחר יהיה אשם בזה. היציאה היא סוג של הודעה: תעשו מה שאתם מבינים, אנחנו לא בעסק.
ספר חדש: עוד מעט בחנויות. בואו להציץ ולרכוש מראש
