fbpx




32.7%12.9%0%30.7%3%2%18.8%

האם כחול לבן תעבור את אחוז החסימה?

אין לנו שום דבר נגד כחול לבן. אין לנו שום דבר נגד אף אחד (טוב, כמעט אף אחד). ובכל זאת, כשירות לציבור מצביעי המפלגה, יותר משלושים מנדטים בשיא, נידרש לשאלה האם יעשו שימוש ראוי בקולם אם יתנו אותו, שוב, לבני גנץ ושאר החברים.

לשאלה הזאת יש שלושה סעיפי משנה.

  1. האם הבוחרים מסכימים אידיאולוגית עם דרכה של המפלגה, בהנחה שהם עוד מצליחים להבין מהי דרכה, ובהנחה שיש לה דרך המשותפת לכלל מרכיביה.
  2. האם הם מזהים תפקיד משמעותי שיוכל להיות למפלגה לאחר עוד סיבוב בחירות, אולי כמרכיב בקואליציה אחרת, אולי כמפלגת אופוזיציה לוחמנית.
  3. האם הם סבורים שתעבור את אחוז החסימה. ובמילים אחרות: האם קולם של מצביעי כחול לבן בכלל ייספר בבחירות הקרובות.

השאלה השלישית היא זאת שמעניינת אותנו. וכמובן, תשובה חד משמעית אין, כי אנחנו רק בתחילתו של חורף בחירות קצר ואכזרי. ובכל זאת צריך לומר: הניסיון לא משחק לטובתה. מפלגות אחרות במצבה התרסקו. דוגמה: קדימה. אחרי שיא, בימי שרון, אולמרט ולבני, באה קריסה מהירה ונטולת חן. מה שבא בקלות הולך בקלות. ועוד דוגמה: המחנה הציוני של הרצוג ולבני שקרס מהר. נכון, בשני המקרים האלה הוחלפו מנהיגים, מה שהוביל לאבדן אמון ומומנטום. המקרה של בני גנץ קצת אחר: המנהיג נשאר, האמון הלך.

גנץ עצמו מעולם לא נראה כראש ממשלה, לא הקרין בטחון וכריזמה של ראש ממשלה, לא תמרן בפוליטיקה כראש ממשלה. הציבור החליט שהוא מתאים (כלומר, אותו חלק לא מבוטל של הציבור שהחליט שהוא מתאים) ברגע שבו התברר שגנץ הוא האיום האפקטיבי היחיד על נתניהו. מצד שני, ברגע שגנץ חדל מלהיות איום, הוא חדל מלהיות מועמד ״מתאים״ לראשות הממשלה. גנץ הוא אותו גנץ – אבל הפוזיציה אחרת. ומסתבר שההתאמה היא לא באמת שאלה על ״התאמה״ במובן המקצועי, היא שאלה על ״התאמה לנצח״ במובן הפוליטי.

אז מה יהיה עם כחול לבן?

כרגע נראה שיש רק שלוש אפשרויות ריאליות: חיבור עם מפלגה אחרת (לא ברור מי ירצה להתחבר), דשדוש (כמה מנדטים שבכל זאת ייכנסו גם לכנסת הבאה, כדי לשמש כספיח לקואליציה של אחרים), פירוק (לפני בחירות, מבחירה, או אחרי בחירות, בלי לעבור את אחוז החסימה). כמובן, ככל שהסקרים יעוררו שאלות על הטעם בהצבעה לכחול לבן, כך ירד הסיכוי שתעבור את אחוז החסימה, וככל שירד הסיכוי, כך הבוחרים יירתעו, חלקם ממש בקלפי, מהשלכת קולם לפח. כמו שראינו לפני כמה שבועות, גם למפלגת העבודה עוד נשארו כמה בוחרים. אבל צריך להניח שאם לא תירשם התאוששות מפתיעה רובה יעזבו אותה, מחוסר ברירה. מצבה של כחול לבן רק קצת יותר טוב. ועם כל הכבוד, לכחול לבן אין, וכנראה כבר לא יהיו, זכויות כמו של מפלגה העבודה.

הנה עוד גרף שיעזור לכם להבין את מצבה של כחול לבן. שווה להציץ כמובן גם במדד המפלגות הקבוע שלנו, שמודד ממוצע משוקלל. באותה הזדמנות, אולי תרצו לקרוא גם על השאלה האם לימינה יש סיכוי להתאושש ולהמריא, על החיבור של שאשא בטון וסער ומשמעותו האלקטורלית, ועל כמה שווה מפלגת העבודה.

 

 

, , , ,